ואו איזה ספר איזה כתיבה מדויקת הצלחתי להתמסר לזה לחלוטין ולגמרי שכחתי שאני יודעת איך הסיפור נגמר 😥💔 הספר גרם לי להתרגש ולצחוק ולבכות ויכולתי לשמוע בדיוק את הטונציה שבה הדברים נאמרו בספר והכל פה מועבר בצורה פשוט מדהימה. אין עליך. באמת. אתם הורים מדהימים.
הספר חיכה לי ליד המיטה פחדתי לפתוח אותו כי אני יודעת מה הסוף. מעיין מחברת כל כך יפה את הסיפור המשפחתי לעמוסי וכשאני קוראת אני שומעת את קולו וצחוקו . הסיטואציות חיות מול עיניי בצורה מדויקת - רואה את עודד מעיין רוני ובועז איתו וחשה אותו קרוב. הספר מחייה את עמוסי שהיה כל כך מיוחד - כל חמשת החושים המחודדים ואף מעבר לזה- תדר גבוה. זה ספר על אהבה אמונה בדרך נחישות להלחם על דרך לא קונבנציונלית כדי שיהיו לעמוסי חיים טובים ורגילים בכל יום על פני כדור הארץ, ונתינה אינסופית שסחפה את כל המשפחה המורחבת לילד קטן ואהוב שידע להחזיר בחזרה .
אני באמצע המסע... מקסים. מרגש. אמיתי. נקי. תמציתי ומרחיב במקומות הנכונים. קולח אותנטי. ועוד הרבה ומעבר. מחכה להמשיך. ❤️
ניסיתי לחשוב הרבה איך לתאר ספר כזה, והאמת היא שקשה למצוא את המילים. הלב מתכווץ ומתרחב בו־זמנית. וזה אולי מה שהכי הפתיע אותי — כי הסיפור הזה, למרות שהוא מפגיש אותך עם הקשה מנשוא, הוא סיפור על חיים. לא על חושך, אלא על אור. מצאתי את עצמי נכנסת פנימה. אל תוך הבית, אל תוך המשפחה, אל עומקי הלב. הרגשתי שהדלת נפתחת בפניי להזמנה כל כך כנה, חשופה, עוטפת ומחבקת, עד שהרגשתי שאני לא רק קוראת עליהם — אני ממש נמצאת שם איתם. הודיה לעמוסי ולכל משפחת פנקס על השיתוף ועל האומץ לצאת למסע הזה, ועל כל התמיכה שאפשרה לו לקרות. לגלות שזה קיים, שזה אפשרי, שכיף בכדור הארץ, מעורר בי הרבה מאוד תקווה.
השעה 1:12 בלילה סיימתי את הספר. קראתי אותו בשלוש פעימות, לא הפסקתי לבכות מהמילה הראשונה ועד האחרונה שבהן. אני רוצה לפתוח בהודיה. לך מעייני על כל מה שאת. שצלחת את המסע הזה, בשביל לספר אותו לעולם ולהפיץ את אורו של עמוסי ברבים דרך הדי.אנד.אי הכל כך ייחודי של המשפחה הקסומה שלכם, שאת ועודד בניתם יחד. תודה שהכנסת אותי לתוך המסע שלכם. אני מודה על הזכות להיות חברה שלכם, שזכינו לגדל את ילדינו ולגדול יחד בדרך המשותפת והמיוחדת שלנו. תודה לבורא עולם! על הכל!
זה ספר על נס על ילד שהגיע לעולם והשפיע על כל כך הרבה אנשים בחייו הקצרים. כשקראתי את הספר חוויתי את כל קשת הרגשות, שמחה, תקווה, פחד, עצב מסע שלם שכתוב בצורה שכל כך מחוברת לחיים עצמם בכנות, ועם המון אמונה. תודה מעיין שלא ויתרת וכתבת. את מעוררת השראה לבחור בחיים.